מאור ואח' נ' מאוזנר עיצוב 1996 בע"מ ואח'

פסק דין (נתבע 3)

1.בפני בקשה לסילוק על הסף של התביעה שהוגשה כנגד מר יהושע מאוזנר (להלן "הנתבע", "המבקש") מנימוקים של היעדר סמכות עניינית, היעדר עילה והיעדר יריבות בין מר נתיב יוחאי מאור (להלן "התובע", "המשיב") לנתבע.

2.התובע הינו מעצב אופנה אשר הציע את שירותיו לנתבעות 1 ו-2 (להלן "הנתבעות").

לטענת התובע משהתקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים זכאי הוא למלוא הסעדים בגין סיום העסקתו.

הנתבע טוען כי היה זה התובע אשר נטש בפתאומיות והסב נזקים חמורים לו ולנתבעות. ובנוסף, דוחה הוא את טענת התובע כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בינו לבין התובע.

3.הנתבע טוען בבקשתו כי ההתקשרות בין הנתבעות לתובע היתה על בסיס מזמין וקבלן/נותן שירותים. התובע הועסק על ידי הנתבעות בלבד, ובכל מקרה לא עם הנתבע. לטענתו, אין ולא היתה כל התקשרות ישירה בין התובע לנתבע.

4.כמו כן, טוען הנתבע כי לא ניתן למצוא בכתב התביעה טענה כלשהי המגלה עילת תביעה אישית נגדו, וזאת בשל היעדר יריבות מהותית או דיונית בין הצדדים.

5.בתגובתו לבקשה לסילוק התביעה על הסף, טוען התובע כי הנתבע הינו בעל המניות היחיד והמנהל בנתבעת 2 – חברת י.מ.ר קום בע"מ, וכי בפועל התנהלו יחסי עובד מעביד בין התובע לנתבעים כולם, יחד ולחוד.

6.התובע מוסיף כי הלכה היא כי סילוק תביעה על הסף הינו סעד קיצוני ודרקוני אשר מופעל במשורה וביד קמוצה.

הכרעה

7.לאחר שקראתי את הבקשה, התשובה לה ותגובת המבקש לתשובה, סבור אני כי דין הבקשה להתקבל מן הנימוקים שלהלן:

8.שני הסכמים נחתמו בין הצדדים. הראשון בין התובע לנתבעת 1, חברת מאוזנר עיצוב 1996 בע"מ (להלן הסכם העבודה). והסכם נוסף נחתם בין התובע לבין נתבעת 2, חברת י.מ.ר קום בע"מ (להלן הסכם השותפות). מהמסמכים שצורפו לתביעה, עולה בבירור כי הנתבע אינו צד להסכמים. גם בחינת לשון ההסכמים מעלה כי הצדדים המיועדים להתקשרות הינם נתבעת 1 בהסכם העבודה, ובהסכם השותפות נתבעת 2.

לא עולה מכתב התביעה כי הנתבע היה צד להתקשרות ו/או להעסקה בין התובע לנתבע.

9.אמנם בסעיף 14 לכתב התביעה מצוטט סעיף 8 מהסכם השותפות שם מופיע הניסוח הבא:

נתיב מתחייב כי התקשרותו בהסכם זה ... לא יפגעו בהתחייבויות אחרות שיש לו ... כלפי רשת מאוזנר, כגון התחייבותו הנפרדת גם כשכיר של מאוזנר, (הדגשה שלי – מ.ש.) במסגרת חוזה אישי – בתחום עיצוב בגדי נשים (שאינם בגדי ערב) בהיקף של יום אחד בשבוע".

נראה, כפי שנטען בכתב ההגנה (סעיף 25), כי אכן מדובר באמרת אגב, שאין בה די בכדי להטיל על הנתבע חבות אישית.

10.התובע טען כי הנתבע היה "מעביד במשותף" ביחד עם הנתבעות.

סוגיית המעביד במשותף לא עולה מכתב התביעה, והתשתית העובדתית רחוקה מלבסס עילה זו של מעביד במשותף.

11.בצירוף הנתבע כבעל דין, מבקש למעשה התובע להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבע לנתבעות, אולם טענה זו לא הועלתה על הכתב באופן מסודר.

כלל יסוד בדיני חברות הוא כי חברה היא תאגיד הנפרד מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין, שכן לא יתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו (דב"ע נג/3-205 מחמוד וגיה – גלידות הבירה , פד"ע כז 345).